שמות פרק כ'

מאת: הרבנית אירית בהרב

פש(ו)ט הפרק:
פרק זה מתאר את מעמד הר סיני. הקב"ה משרה שכינתו על הר סיני, ואומר את עשרת הדיברות לכל עם ישראל. בתחילה אמר את כולן בבת אחת, בצורה ניסית, וישראל לא הבינו. אח"כ פירט כל דיברה ודיברה לחוד. 

עשרת הדיברות מחייבות - יש לא רק שכר עליהם, אלא גם עונש.

בדיברה הראשונה אומר ה' כי הוא הוציא את עם - ישראל ממצרים, וגם אם התגלה בצורה שונה בים סוף - כגיבור, ובהר סיני כמלא רחמים, הרי הוא א-ל אחד.

בדיברה השנייה נאסרת עבודה

זרה. אסור לעשות עבודה זרה ואסור להשתמש בעבודה זרה אשר כבר קיימת. אסור להשתחוות לה ואסור לעבוד לה. על עוון עבודה זרה ה' איננו עובר על מידותיו ואינו מוחל אלא הוא א-ל קנא. וכאשר הבנים ממשיכים לחטוא בעבודה זרה ה' מעניש אותם גם על חטא אבותיהם -  במשך ארבעה דורות, אך את חסדי האבות  שומר לאלפי דורות. 

בדיברה השלישית נאסר לשאת את שם ה' לחינם, לשוא, להישבע ללא צורך אפילו על דבר אמיתי - בשם ה'. שמתוך הרגל האדם יגיע גם לשקר בשם ה', וה' לא מוותר למי שנושא את שמו לשקר. 

הדיברה הרביעית מצוה לזכור את יום השבת, לקדש אותו ולא לעשות בו מלאכה. כיצד יזכור? אם יזדמן לך במשך השבוע מאכל טוב - תכין אותו לשבת.  ומי מחויב לשמור את השבת? האדם בנו, בתו, עבדו, אמתו, בהמתו והגר אשר עימו. צריך לשבות כיון שבששה ימים ה' ברא את העולם, וביום השביעי נח, כביכול, מבריאתו. ולכן גם ה' מברך את יום השבת ומקדש אותו. 

הדיברה החמישית מצוה לכבד את ההורים, ואף מבטיחה שכר של אריכות ימים. 

אחר כך מופיעות הדברות: לא לרצוח, לא לנאוף, לא לגנוב נפשות, לא להעיד עדות שקר. ולבסוף לא לחמוד, לא את ביתו של החבר, לא את אשתו, עבדו, אמתו, שורו, חמורו וכל אשר יש לו. 

גם לאחר הפירוט, העם היה מסוגל לשמוע רק שתי דיברות, וגם ראה את קולותיהם בצורה ניסית, אך אח"כ נרתע לאחור, וביקש ממשה כי יגיד לו את שאר הדיברות מפי ה', וכך היה. 

אחרי מעמד הר סיני, ציווה ה' את העם על ידי משה, שלא יעשו אלהי כסף או זהב, ושיעשו מזבח המחובר לאדמה לשם ה' - ולא ישתמשו בברזל כדי לסתת את האבנים. ולא יעלו במדרגות אל המזבח כדי שלא ירחיבו פסיעותיהם עליו, דבר הקרוב לגילוי עריות. 

מעמיקים מבט:
אחרי מעמד הר סיני, ראינו שישנן שלוש מצוות נוספות, הן כמו סיכום של עשרת הדיברות. המצווה האמצעית מתיחסת ללא תרצח, ומדגישה כי דווקא במזבח יש להיזהר מברזל.  מדוע אסור להשתמש בברזל לבניית המזבח? כיון "שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם. אין  זה בדין (=לא מסתבר) שיונף המקצר על המאריך; ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבוא עליו כורת ומחבל. והרי דברים קל - וחומר, מה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות, על ידי שמטילות שלום אמרה תורה 'לא תניף עליהם ברזל' [דברים כז, ה], המטיל שלום בין איש לאשתו,  בין משפחה למשפחה, בין אדם לחברו - על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות" [רש"י]. 

אחרי מעמד רוחני כה נשגב ישנה סכנה של פגיעה ביחסי אדם לחברו מרוב התרוממות לכך בא ציווי זה כדי להתריע מפניה.